הקנייה נמדדת בגרמים, לא בסריקה.

ארבעה שלבים בין פתיחת דלת לחיוב

הסדר הזה הוא לא תרשים שיווקי — זו הדרך שבה האות באמת נע במערכת. כל שלב מייצר ראיה שהשלב הבא נשען עליה.

מחשבונית מצולמת עד יחידה במדף

סחורה נכנסת פעמיים בחודש, ובדרך כלל בלי שאיש מהמשרד נמצא שם. במקום טופס, יש שרשרת קצרה שבה כל צד עושה את מה שרק הוא יכול: הנהג מדווח, הנאמן סופר מול המדף, והמנהל מאשר — ורק אז המלאי זז.

תוכנות שלא ישנות

מערכת שגובה כסף בלי מוכר חייבת לבדוק את עצמה. לכל שומר תחום אחריות אחד, קצב קבוע, וסמכות מוגבלת: לתקן מה שבטוח, ולהתריע על כל השאר.

שני אנשים מחזיקים כל סניף

המקרר אוטונומי, החנות לא. נאמן אחד דואג שיהיה מה לקנות, וממליצים מביאים את מי שיקנה. שניהם מתאמנים במקום, שניהם מרוויחים אחוז ממה שהם באמת יצרו, ושניהם רואים את זה באפליקציה באותו רגע — לא בתלוש בסוף החודש.

מה עוד רץ מאחורי הדלת

לא כל חלק זוכה למסך משלו. אלה הדברים שמחזיקים את היומיום, ורובם עובדים בלי שאיש שם לב אליהם.

המונחים שהמערכת חושבת בהם